שליחי המציאות // גליה גור זאב

 

 

השטחים אותם השטחים, העימותים אותם העימותים. במעין טקס קבוע ועיקש יוצאים הצלמים אל השטח לחפש את התצלום המכונן הבא. אלפי התצלומים שהגיעו לתחרות השנה שבים ומוכיחים, שהצלמים לא התעייפו, והם ממשיכים לשמש עדים במקומות ובאירועים שהפכו כבר שקופים, כאלה שנוח יותר להסיט מהם את המבט.

 

התערוכה עדות מקומית 2010 מהווה מעין רטרוספקטיבה לאירועי השנה החולפת: הקצנת המאבק על שחרורו של גלעד שליט, המשט לעזה, פינוי הכפר הבדווי אלעראקיב, גירוש ילדי העובדים הזרים, הפגנות השמאל בבילעין נגד גדר ההפרדה, עימותים ממסדיים עם הפלגים החרדיים, הפגנות בשכונת שיח ג'ראח ועוד.

 

התצלומים, שנשלחו לתחרות סוּוגו בעשר קטגוריות ובהן: חדשות, פוליטיקה, דת ואמונה, תרבות ואמנות. חלוקה זו יש בה משום מלאכותיות. המציאות היום-יומית מורכבת הרבה יותר ואינה מאורגנת על-פי אמות-מידה וקטגוריות. הצילומים שקוטלגו בקטגוריות של "דת ואמונה" ו"חיי יום-יום", למשל, נגזרו לעתים מאירועים חדשותיים ולהיפך.

 

תצלומי עיתונות מופיעים תמיד בלוויית טקסט מתווך, הכופה עליהם משמעות ופרשנות שאינן נקיות ממניפולציות. ניתוקו של התצלום מהטקסט מאפשר חריגה מהליניאריות המילולית ומַעֲבָר לעל-זמניות של התמונה.

 

ההתמרה, שעברו התצלומים עם קבלתם לתחרות והצגתם בחלל מוזיאלי, מרחיבה את יריעת ההתבוננות. הנוכחות הפיזית החדשה, הבחירות החדשות, הרצף החדש – כל אלה מלמדים שהתצלום מכיל בתוכו חיים חדשים ואפשרויות נוספות. הוצאת התצלום מהקשרו הראשוני מעכבת את מותו.

 

מה יש בו בְּתצלום שעולה משלב לשלב בוועדות השיפוט? מה יש דווקא בו ולא באחר שהוא צף ועולה וממשיך להדהד? מֵעֶבר לתוכן, לאסתטיקה, לקומפוזיציה, לצבעוניות לזוויות הצילום מתוסף הזיכרון התרבותי קולקטיבי שלנו.

 

כיום המצלמה נמצאת בידי כל אחד. כולם מצלמים במצלמות דיגיטליות בגדלים שונים, בטלפונים סלולאריים ובווידיאו בזמן אמת. למעשה, כמעט כל התרחשות חשופה לעין המצלמה. הכול מצולם וסופו שיפורסם. תצלומים שעולים בפייסבוק היום הם החדשות הבאות. הצילום ההמוני פתח מאבק בין הצילום המקצועי לחובבני. אמות-המידה שקבעו מערכות עיתונים לפרסום תצלומים התפוגגו נוכח האפשרויות הבלתי מוגבלות שמציע היום האינטרנט. מידת חדשנותו של המידע החזותי הוא אמת-המידה היחידה.

 

"אין ספק שתקופתנו מעדיפה את הדימוי על פני המקור, את הייצוג על פני הממשות, את המראית על פני הישות".    לודוויג פויירבך, "מבוא לעיקרי הנצרות", 1843