עדות מצולמת   

"מהלך היסוד של העת החדשה הוא כיבוש העולם כתמונה".

מרטין היידגר

השרפה הגדולה בכרמל התחוללה לאחר סגירת מועד הגשת התצלומים לתחרות הקודמת של עדות מקומית. אי היכולת לכלול תצלומים מאירוע זה עורר תחושת החמצה. תצלומי השריפה הספורים המופיעים בתערוכה הנוכחית הינם בבחינת הד לכיסוי התקשורתי המסיבי שלו זכה האירוע בשנה שעברה. תחושת התסכול שבה ומפעמת גם השנה לנוכח העובדה שלא היה אפשר לקבל לתחרות תצלומים של גלעד שליט השב משבי החמאס. נראה, אם כן, ש"הצדק החברתי" היטיב עם המחאה הזוכה לייצוג נרחב בתערוכה.

לתחרות הגיעו השנה 8000 תצלומי עיתונות על-פי קטגוריות ידועות מראש, במטרה לאפשר כיסוי מרבי של אירועי השנה שחלפה.

לתצלומים המוצגים בתערוכה נוכחות שונה מזו המקורית. התצלומים הוגדלו ונבנה להם הקשר חדש – תוכני וחזותי. ההגדלה מעניקה חשיפה נוספת, חדשה, לתצלום העיתונאי. לכל תצלום גודל הולם לנראות מיטבית. הנוכחות הפיזית החדשה מבליטה פרטים ותכונות שלא הודגשו בתצלום העיתונאי המקורי. התצלום המוגדל בתערוכה הוא תלוי הקשר מקורי והקשר חדש, עצמאי, גם יחד. האופן שבו מוצג הצילום, גודלו ואיכויותיו מכתיבים אופני התבוננות שונים, שהשתכללו בזכות העידן הדיגיטלי.

צילום עיתונאי הוא אחת הפרקטיקות של העיתונות בייצור דימויים במטרה לספר סיפור חדשותי. כמות הדימויים, שמעבירים כיום אמצעי התקשורת המודרניים, בונה לכאורה מאגר גדל והולך של ארכיון תצלומים היסטורי. אולם העבודה על התערוכה מלמדת, כי הניסיון המלאכותי לייצר רצף דימויים שיעורר לחיים את אירועי השנה החולפת אינו עומד במבחן המציאות. דהיינו, אירועים מרכזיים זוכים לסיקור אינטנסיבי בזמן התרחשותם, המעורר את האשליה שהאירוע נצרב בזיכרוננו. אך ניסיון התקשורת למשוך את מרב תשומת הלב לכל אירוע גורמת, בסופו של דבר, לשכחה ואינה מאפשרת בנייה של רצף היסטורי מִדרגי עכשווי.

גליה גור זאב-

אוצרת התערוכה