עדות, אמנות ומה שביניהן
אלדד רפאלי, אוצר התערוכה עדות מקומית 2019
לאורך השנים חרטו תערוכות עדות מקומית על דגלן ערכים אתיים, לצד קודים אסתטיים של תיעוד והתבוננות.
העידן העכשווי הוביל לשינוי: כלי התקשורת המרכזיים פסקו לשמש מקור סמכות עיקרי לתיווך המציאות, והטלפון החכם כבש את העולם. ההמונים הפכו לאלה המתעדים את המציאות, במקביל להיותם גיבוריה. זהו עולם שבו לא מתקיימת עוד אמת מדווחת מרכזית אחת. ה”פייק ניוז” חזר לכותרות.
השינויים הללו אילצו את הצלמים לחזור אל נקודת המוצא ולשאול: האם קיימת מציאות אחת? אמת אחת? ונראה ששאלות אלה הובילו את צלמי העיתונות להגדיר מחדש את תפקידם; מגורם המתווך את המציאות, לצלמים-אמנים, המביעים עמדה אנושית, ערכית, חברתית, אסתטית, פוליטית וחוקרת.
מאות צלמים הגישו אלפי דימויים לתחרות. בעבודת האוצרות ניסיתי ליצור נרטיב חדש, הנשען על בחירות השופטים, עובר ומקשר בין עמדות ונקודות מבט דוקומנטריות לנקודות מבט אמנותיות; מעין ציר שיוצר חיבור בין עבודותיהם המיוחדות של 71 הצלמים שנבחרו להשתתף בתערוכה. נרטיב זה משקף מציאות מורכבת, ויחד עם זאת מעורר מחשבה על שדה חדש זה – המרחב שבין צילום עיתונאי לאמנות – מרחב שהוא תולדה של פרשנותו של כל צלם ואמן שמציגים בתערוכה עדות מקומית. הגישה האמנותית מרחיבה ומעדנת את הדיון בשאלות הנוגעות לאמת ולזמן. ההקשרים והחיבורים בין העבודות השונות משקפים מבט מפוכח, אישי, עמוק ויצירתי על ישראל בשנת 2019 .