מוּטָלִים
מורן שוב
1. על הזכות לקורת גג ולמחסה באמצעות דימויים של מי שננטש במרחב הציבורי
מי שמעולם לא חסרה קורת גג מעל לראשו וחי מוגן בין ד' אמות, ייתכן שמעולם לא העלה על דעתו את זכות היסוד למגורים.
במרחב הציבורי הגוף שלנו הוא המחסה שלנו. אבל גם המחסה שלנו, כלומר הגוף שלנו, זקוק למחסה; במרחב הציבורי אנחנו מקפידים עם עצמנו; יש דברים שאנחנו מקפידים לא לעשות בפרהסיא ומחכים להגיע הביתה, כי רק שם בין ארבעה קירות, אנחנו מרשים לעצמנו חירות מלאה; מרשים לעצמנו לפרוק גוף ורגשות, להניח לגוף, אפילו להתמוטט. לאזור כוחות ולשוב ולצאת לעולם. הבית הוא מחסה שממנו אנחנו יוצאים ואליו אנחנו חוזרים.
הנה מלים אחדות הנוגעות ל"זכות לדיור", מתוך מסמך הרקע לכתב התביעה של בית-הדין העממי שישב בעניין הדיור הציבורי ברביעי לאוקטובר 2012:
"הזכות לדיור נאות נועדה להבטיח את מימוש החיים בביטחון ובכבוד עבור כלל בני ובנות האדם, ללא תלות באמצעיהם הכלכליים. ההגנה על זכות זו בחוק חותרת ליישם ערכים של ערבות הדדית ומשמשת כאופק לקיומה של חברה מוסרית..."
הדימויים בתערוכה זו, שנאספו מתוך תצלומים שנשלחו ל"עדות מקומית", ואחדים נוספים –מראים את מי ומה שמוטל, עזוב לנפשו, מוזנח בכוונה תחילה ועל כן זרוק ודפוק ללא קורת גג: חסרי בית ופליטים מוטלים ישנים ברחוב, חפצים אישיים ותכולת בית שנזרק החוצה, המזרן; הברוטאליות של החרמת המזרן.
בניגוד לקורת הגג ולקירות החוסים, המכילים ומגינים - מי ומה שמוטל אינו מכיל ואינו מוכל, והוא נותר חסר הגנה.
כאזרחים המגלים אחריות לזולת באשר הוא וכצלמים הפועלים במרחב הציבורי, עלינו לפעול זה לצד זה בסולידריות, ולבקש ביחד ולמחות ביחד למען מה שזכאי לו כל אחד ואחד לעצמו – חירות, כבוד, מחסה.
...
2. המזרן - בית ללא קירות
התצלומים בתערוכת "עדות מקומית" מתעדים כולם אירועים שהתרחשו בין ה-1.9.2011 ועד ל-31.8.2012. מלבד שני תצלומים; האחד, תצלום שלהערכתי יהפוך לאייקון היסטורי, ובו רואים תכולת בית ללא קירות במרחב הציבורי – תצלום זה, של הצלם אורן זיו, חבר בקבוצת הצילום אקטיבסטילס, הוא הדימוי, שגם אם לא הכרנו עד כה - ממנו נולדה המחאה: זוהי תכולת הדירה שפרסה והשטיחה כדימוי דפני ליף ב-14.7.2011 בשדרות רוטשילד בתל-אביב, כשעה לפני מועד האירוע הרשמי שקבעה בפייסבוק; האירוע שהתניע את מחאת האוהלים בשדרה.
מה שליף עשתה היה פעולה יזומה, מודעת, של ריקון חפציה האישיים למרחב הציבורי. לרוב זה לא קורה באופן המתורבת ומודע הזה; לרוב זה קורה באופן ברוטאלי, חסר רחמים כפי שמופיע בתצלום השני, מה-25.12.2007, גם הוא של אורן זיו, שבו נראים שמונה שוטרי יס"מ (יחידת הסיור המיוחדת) מפנים מזרן מבית בכפר שלם בדרום תל-אביב. אנשים, על חפציהם האישיים,מושלכים החוצה לרחוב. תמיד נמצא שם בערימה את המזרן. המזרן הוא הוא המרחב הפרטי הצנוע שבו כל אחד מאתנו, בביתו, מניח לגופו לצבור כוחות. אף אחד מאתנו, אלא אם הוא חסר בית, אלא אם הוא פליט, אינו ישן בחוץ, ברחוב. כשחפץ מוטל לרחוב, כשאדם, כשמשפחה שלמה מושלכת לרחוב, אין להם מחסה. מי שמעולם לא נאלץ לישון ללא מחסה, ייתכן שלא העלה כלל על דעתו את זכות היסוד של כל אחד ואחד לקורת גג.
לצפייה בגלריית תערוכת הנושא