מה יכולים ללמד אותנו על עצמנו הקירות שביניהם אנו חיים?

מורן שוב, אוצרת עדות מקומית 2013

ואז זה לכד אותי. מקץ שעות רבות של התבוננות בתצלומים הבחנתי שרוב המצולמים חוסים בצל קיר או מבנה. מודעים או לא מודעים למצלמה - הקיר תמיד יהיה שם, כמו וילון של סטודיו, כרקע הולם למצולם. מודעים או לא מודעים לנוכחותו של הקיר – הוא תמיד יהיה שם כדי להגן או כדי להפריד. קירות הבית מגנים על יושביו ומפרידים אותם מן העולם. החומה, כך יאמרו, מפרידה בין פנים לבין חוץ כדי להגן, חוצצת בין שם לבין כאן ובין האנשים שמשני עבריה. הקירות הללו, הבנתי, הם מה שאנחנו עמלים כל חיינו להשיג ומה שאנחנו נלחמים עליו, על הבית. חלל תערוכה; קירות מקיפים מכל עבר; קירות, קירות ואין תקרה; למה דומה חלל כזה בעיניך? האם לאתר בנייה? האם לחורבת בית שנהרס?

"הבית ההרוס למחצה / דומה לבית שטרם השלם" . // - - - האלוהים, המצלם רק צלומי רגע ועובר, / אינו מבדיל ביניהם. // רק אנחנו אחר כמה זמן, / נראה כי יש הבדל; // כשהבית יהרס לחלוטין / או יבנה." [יהודה עמיחי, מתוך "שירים לראש השנה"].

עשור לעדות מקומית, ובכל מקום קירות המעידים עלינו: קירות בנויים, קירות הרוסים, קירות שורדים, קירות שמתכסים כרזות, קירות, שכתצלומים עצמם, הם עדות לחיים, למקום, לתקופה. התבוננו בקירות המצולמים בתערוכה זו בפרט ובתצלומים המוצגים בעדות מקומית בכלל – מה יכולים הקירות ללמד אותנו על עצמנו?

אנחנו חיים בחסות הקירות. לגור בד‹ אמות זוהי זכות יסוד. אבל כמו התצלום המנציח ומקבע את המצולם, כך הקירות; במקום לשחרר אותנו, מנציחים ומקבעים את אימת המלחמה.

קבוצת תיירים עומדת סמוך לכותל בירושלים, העיר המכסה על תלי תלים של חורבות המסמנות את תולדותיה ועברה. מדריך מכוון את מבטם ומצלמותיהם: "אתם רואים את האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת / קשת מן התקופה הרומית. קצת ימינה מראשו. אבל / הוא זז, הוא זז! אמרתי בלבי: הגאולה תבוא רק אם יגידו / להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? / לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב / אדם שקנה פרות וירקות לביתו. " [יהודה עמיחי, מתוך "תיירים"].